"לא הזמן צריך להיות מנוהל, אלא האדם"- ג'יליאן בטלר

חיים חביב
Mar 7, 2013
4 min read

תרבות השפע ו"האפשרויות הבלתי מוגבלות", היא רק אחת הבעיות היוצרות קונפליקט קשה בין האובייקטיבי לסובייקטיבי אצלנו. התסכול שאנו חווים, הוא עצום, כאשר היכולת שלנו לשאת את האפשרויות הנפרשות בפנינו בכל תחום, היא דלה מאוד ולעיתים אף אומללה ממש.

התרבות שנכפת עלינו כתוצאה מההוויה החברתית ולעיתים אף המשפחתית היא כזאת, שמשאירה אותנו הרבה מידי פעמים, פעורי פה, ללא יכולת אמיתית להתמודד עם מה שנקרה בדרכינו.

הרבה מדברים על "הפצצת המידע" שמתבצעת כל יום כל היום, ולמעשה נראה לנו שרק אם נחסום את עצמנו מהאפשרויות השונות, מהמידע העצום הזורם אלינו, נוכל באמת להתמודד עם החיים כראוי.

אבל השאלה היא כמובן, האם זהו הפתרון?

האם הפתרון הוא להתחבא ולחיות בבועה?

יש כאלה שאין להם ברירה וזאת האפשרות היחידה שיש להם, משום שאינם מכירים דרך אחרת.

רובנו, מנסים להתמודד עם המצב הלא נורמלי הזה בדרכים שונות, שעל חלקן דיברנו בפעם הקודמת, כשסיפרתי לכם על מחסום השני, מחסום "ההפרעות וההסחות".

מצד אחד אנחנו מנסים להתרכז במה שאנו עושים, אבל מצד שני מאוד רוצים להיות בכל מקום ולא לפספס שום דבר. אז, אנו למעשה לא פותרים את הבעיה אלא מחמירים אותה באופן דרמטי.

אנו מסגלים לעצמנו במשך השנים הרגלי עבודה והרגלי חיים שפשוט מכלים את האנרגיות שלנו ופוגעים בנפשנו ובגופנו גם יחד.

הרי ברור לנו שפעולות מסוימות שאנו עושים, פוגעות בנו, אז מדוע אנו ממשיכים לנהוג כך?

משום שכך אנו רגילים! אלו ההרגלים שלנו.

שלמה המלך במישלי שואל: " אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה".

והנמשל ברור לחלוטין, מי שילך על גחלים גם יגרום לעצמו כוויות קשות. זה ברור.

נסיון נוסף שלנו להתמודד עם ההרגלים השגויים שנכפים עלינו מוביל אותנו למחסום הבא.

"להתעורר מנצח" המחסום השלישי- מחסום "תרבות הטעימות"

אנו חיים בתרבות המקדשת טעימות באופן אובססיבי.

אם תבחנו את עצמכם במהלך היום, תראו שרוב הצריכה שלכם, מתבצעת בצורת טעימות.

טעימות, שהיו פעם חלק קטן מחיינו, הופכות לאט לחלק הארי בחיינו, ומשתלטות, על כל חלקה בחיינו ועל כל תחום.

אנחנו רעבים? אין בעיה נחטוף משהו.

מוסיקה? בואו נשמע קצת, נעביר שירים, נזפזפ בתחנות הרדיו ובדיסקים.

מה יש בטלביזיה? צופים 5 דק' והופ עוברים למקום אחר. עוד 5 דק' וכבר אנחנו בתוכנית אחרת לגמרי.

רגע אנחנו בתכנית בישול, וכבר עברנו לסדרת אקשן.

שימו לב, בכל תחום בחיינו, אנחנו טועמים, כל הזמן טועמים.

נו אז מה רע? מה רע בלטעום, קצת מזה וקצת מהוא. מה רע? דווקא נחמד. לא?

אתם שואלים מה רע, ואני אומר רע מאוד.

עד כדי כך רע שאתם אפילו לא מתחילים להבין.

לגוף האדם יש יכולת הזנה ועיבוד מזון נתונה. כך נוצרנו, כך נולדנו.

כאשר אנו מאתגרים יותר מידי את המערכת הזאת אנו גורמים לה נזק ולעיתים נזק בלתי הפיך.

במקום לאכול ארוחה מלאה ומזינה המכילה מרכיבים טובים שיועילו לנו, ושהגוף שלנו יוכל גם לעבד אותם, אנו טועמים, קצת מזה וקצת מזה קופצים למקום אחר וטועמים ממשהו אחר.

הרכבים שונים של מזון מתעכלים אחרת בגוף, סוגי מזון שונים מתעכלים בצורות שונות בגוף ולכן טעימה אובססיבית של מזון לאורך כל היום, השבוע, החודש, השנה, החיים, מייצרת בעיות.

בעיות במערכת העיכול, בעיות במערכת העצבים, בעיות במערכת הדם ועוד.

חוץ מזה, הגוף שלנו זקוק למנות בסדר גודל מסוים, מסוגי מזון שונים.

כאשר אנו כל הזמן טועמים, אין לנו מדד אמיתי מה נכנס לגוף והאם זה בריא לו.

מסעדות כבר לא מגישות מנות נורמאליות, אלא... כמובן, מנת טעימות.

אז הבנו שתרבות טעימות המזון האובססיבית פוגעת בגופנו.

אבל בכך לא הסתיים הסיפור. הוא רק מתחיל!

תרבות הטעימות גולשת לכל תחום בחיינו והיא מתבטאת בתשומת הלב שלנו, הפועלת גם היא.... ניחשתם נכון, בשיטת הטעימות.

מה אתם עושים כאשר אתם צופים בטלביזיה בערב?

אתם כבר לא רואים תוכנית מלאה מההתחלה ועד הסוף, בצורה שתשאיר עליכם רושם ובאמת תתרום לידע שלכם, אתם מזפזפים, מתוכנית לתוכנית, מערוץ לערוץ.

בחוסר עניין מתגבר, עד שאנו שואלים את עצמנו, "כל כך הרבה ערוצים ואין מה לראות?"

בודאי שיש, אבל הרגל הטעימות השתלט על חייכם ואתם לא מצליחים ליהנות משום תוכנית באמת.

אתם יודעים מה ממוצע הצפייה בסרטוני וידאו ברשת האינטרנט?

45 שנ'. 45 שניות, אתם מבינים? זה נתון מדהים.

מכירים את אתר ההרצאות המדהים TED?

שאלתם את עצמכם מדוע ההרצאות שם כל כך קצרות? הרי ההרצאות שם עוסקות בנושאים כל כך מעניינים, מפי האנשים המוכשרים בתבל, אז מדוע כל כך קצר?

משום שגולשים לא ירצו לראות הרצאה של יותר מרבע שעה או מקסימום 20 דק'.

תחשבו על מוסיקה. פעם היינו רוכשים תקליט, אלבום, אתם זוכרים השחור העגול הזה, של להקה או זמר.

עם הזמן עברנו לקלטות (קסטות, קסטות) ויכולנו להקליט שירים של זמרים שונים באוסף אחד.

אחר כך עברנו לדיסקים, המורכבים משירים בודדים שאנו מורידים, או צורבים.

היום אנחנו משתמשים בטכנולוגית MP3 המאפשרת לנו לעשות חרקירי במוסיקה. לערבב, לקצץ, מה לא?

אבל השיא זה הרינגטון. רק פזמון. מספיק לא?

כך אנו נהנים ממוסיקה היום, חירבוש ב- MP3 ורינגטונים.

ומה אנחנו עושים עם מאות השירים שיש לנו ב- MP3? כמובן, מריצים, מקפיצים, שומעים קצת ומעבירים וכן הלאה.

תרבות הטעימות אינה מאפשרת לגופנו ולנפשנו לעכל שום חוויה באופן מלא וליהנות באופן מלא משום דבר.

לא מתוכנית טלביזיה, לא ממוסיקה, בוודאי שלא מארוחה טובה, אבל אחד הסימפטומים הקשים ביותר של תרבות הטעימות היא, חוסר היכולת לנהל זוגיות לזמן ארוך.

אחוז הגירושין כל כך גבוה שבאמת לא ממש ברור כבר,מדוע מתחתנים מלכתחילה?

חוסר היכולת של רבים מאיתנו ליהנות מזוגיות מתמשכת שמועילה מאוד, לביטחון העצמי שלנו וליכולת שלנו לייצב את חיינו, בעוד שבחוץ יהום הסער.

תרבות הטעימות האובססיבית הזאת, גורמת למחלות נפש קשות, לבעיות אישיותיות ואף למחלות הנגרמות מריבוי בבני זוג ועוד כהנה מרעין בישין.

מי שמכיר אותי יודע שאני לא צדקן ובודאי לא מטיף העסוק בדיני משפחה וגו'.

זאת לא הכוונה, ממש לא.

חוסר היכולת שלנו ליהנות באמת מארוחה מלאה, מזינה ומשביעה, בכל תחום, לא רק בתחום התזונתי, גורמת לנו למצבים המקשים עלינו להתקדם, להתפתח ולהגיע לאן שאנו חולמים להגיע.

בתוכנית ההכשרה "להתעורר מנצח" אנו מטפלים ביכולת שלנו להגביר את רמת הריכוז בדברים ספציפיים ובכך אנו מרחיבים מאוד את היכולת לתפוקות גבוהות ופריון אישי.

באחת מההרצאות של פרופסור מרווין מינסקי, פרופסור למתמטיקה ומומחה ענק בחקר המוח ובינה מלאכותית ב-MIT , למדתי נתון מדהים, טעימה, להבדיל מצריכה מלאה של דבר מסוים, גורמת לאיבוד של למעלה מ-80 אחוז מהערך האמיתי של הדברים.

זאת אומרת שאנחנו ניזונים במקסימום מ- 20 אחוזים מהערך האמיתי של דברים.

זה נתון מדהים! יותר מזה, זה נתון מפחיד!

אנחנו חייבים להעמיק יותר בדברים ולהתרכז בדברים מסוימים בלבד, בכדי לקבל את הערך האמיתי והמלא שלהם.

אכן, לא כל דבר שווה ארוחה מלאה.

החוכמה היא לדעת לבחור נכון ובתבונה.

ביום שני הקרוב, המשך המחסומים בדרך להצלחה שלנו.

אל תתביישו לשאול, להציע או להגיב כאן בדף. זאת בדיוק המטרה, לגרות ולגרום לכם לחשוב ולדון בעניין.

ביום ראשון הקרוב, טיפים חשובים בהימנעות ממלכודות "דילמת האסיר" של יזמים ומנהלים.

שתפו, לייקו והגיבו,

להתראות,

חיים