הכל צפוי והרשות נתונה ובטוב העולם נדון והכל לפי רוב המעשה-רבי עקיבא

האמת הופתעתי מעט.

ידעתי שהמחקר שערכתי הניב תוצאות באמת יוצאות דופן, שאי אפשר להשאר אדישים אליהן.

אבל יחד עם זאת הופתעתי מעוצמת התגובות. מהאמוציות!

אני מרצה ועוסק בייעוץ בתחומים שונים מזה שנים רבות ונתקלתי בלא מעט תגובות, הערות, ביקורות וכד'.

אבל עוצמה אמוציונאלית כזאת של תגובות ובהיקף כזה, אני חייב להודות, עדיין לא נתקלתי.

למעשה החל מחודש מרץ השנה, הכנסתי את התכנים מתוכנית האימון, להתעורר מנצח, לסבב ההרצאות שאני עורך במקומות רבים בארץ.

חלק מהתכנים השתלבו בקורסים העוסקים באסרטיביות ומכירות, חלק בתחומי ניהול זמן ואפקטיביות בניהול משימות, חלק מהתכנים שולבו בהרצאות בתחום אסטרטגיות ניהול ואפילו בתחום אסטרטגיות שיווק.

התכנים גלשו באופן טבעי גם לתחום הליווי העסקי שאני עושה ולהרצאות בתחום, ליזמים ולאנשי עסקים מתחומים רבים ומגוונים.

עד היום, נחשפו לתכנים מהתוכנית, להתעורר מנצח, באופן בלתי אמצעי, בהרצאות ממש, קרוב ל- 5,000 אנשים ובאמצעות האינטרנט, קרוב ל- 20,000 איש ואישה.

הויראליות שאני חווה בתוכנית הזאת, לא רק באינטרנט, לא דומה לשום דבר שעשיתי או חשפתי בעבר, ויש לכך סיבה מאוד ברורה.

בטח תחשבו שהסיבה היא שהתכנים הם פשוט קולעים, נכונים, פוגעים בול.

אולי תחשבו שזה מפני שהסרטונים ערוכים בצורה שנעים לצפות בהם ועל פי התגובות שלכם כנראה שהם איכותיים למדי.

אבל אלה לא הסיבות, אלא רק הסימפטומים.

אה? מה תגידו על זה?

בטח עכשיו אתם אומרים לעצמכם, עוד פעם זה עם הסימפטומים שלו? אבל זאת האמת.

היכולת שלנו להפריד בין הסימפטומים לעניין האמיתי הוא אחד מהיכולות המשמעותיות שנוכל לסגל לעצמנו כדי לחיות חיים מוארים ומוצלחים.

זה בדיוק הסיפור של העיקר והטפל.

אנחנו יכולים להמשיך ולדבר על הטפל ולעסוק בו יומם ולילה ועדיין לא נצליח.

מדוע? משום שאנחנו לא עוסקים בעיקר, בעניין האמיתי, אלא בטפל.

אבל אם נחזור לניתוח התגובות שלכם, אנייכול להגיד די בבטחה שאני יודע מדוע אתם מגיבים בעוצמת רגשות כזאת.

אני יודע בדיוק.

זה משום שאני משתמש ברגש שלי בכדי להביא לכם את הדברים.

התכנים חשובים לי והמחשבה לשתף בהם כמה שיותר אנשים בוערת בעצמותי.

כמו בחור המבקש לחזר אחרי נערה.

לא יכול לעשות זאת מרחוק ולא יכול לעשות את זה בכאילו.

הוא חייב להגיע, להתייצב, להשמיע את עצמו ובסופו של דבר להיחשף, לגמרי.

אולי ייפגע אם יידחה ואולי יקצור הצלחה.

אבל דבר אחד ברור, ברגש כמו ברגש, או צל"ש או טר"ש.

זה בוער בי, זה מניע אותי, זה מוציא ממני את המיטב ולכן, אני מתייצב, אני משמיע את תפיסתי ובעיקר אני נחשף בפניכם. לגמרי!

צל"ש או טר"ש?

את זה ימים יגידו, אבל זאת הסיבה שאתם מגיבים כמו שאתם מגיבים. ברגש!

כל התגובות כולן, ללא יוצא מן הכלל, תגובות אמוציונאליות עוצמתיות ממש. מדהים!

אם לא ידעתם כדאי שתדעו, המנוע החזק ביותר של בני האדם, הוא הרגשות שלהם, האמוציות החזקות.

אהבה, שנאה, קנאה, טינה, הערצה כל אלה הן רגשות נטו.

לא מחשבה הגיונית ובטח לא ניתוח רציונאלי.

אלא אמוציות טהורות, עוצמתיות שמניעות אותנו בכל יום בכל מקום.

חלק נכבד בתוכנית האימון, להתעורר מנצח, עוסק בדיוק בתחום המשמעותי הזה.

עד כאן ההערה שלי ועכשיו להערות שלכם.

אחת השאלות או ההערות, שחוזרת על עצמה עוסקת בתפיסות שלנו לגבי, מזל, גורל.

בחרתי להתייחס לסוגיה הזאת משום שבאמת, הטענה הזאת, מוצגת בפני די הרבה, בכל מקום אליו אני מגיע והיא מטרידה אנשים רבים.

הטענה אומרת כך:

אנחנו יכולים לשלוט בתפוקות שלנו ולנהל את זמננו מצוין, תוך קביעת מטרות ומשימות, אבל בסופו של דבר מה שיקבע זה הגורל שלנו, יש מזל או אין מזל.

בזוגיות, בקריירה, ביחסים עם חברים, במשפחה, בתחום הכספי, בכל תחום.

אם יש מזל נצליח אם לא אז לא.

מה אתם אומרים?

טענה חזקה מאוד, לא?

אבל כפי שהספקתם להכיר אותי כבר אני לא ממש קונה את הטענה הזאת.

ולא משום שאני לא חושב שלמזל אין תפקיד בחיינו אלא משום שההגדרות שלי הן שונות.

איך אתם מפרשים את המילה מזל? איך אתם מפרשים את המילה גורל?

אני מניח שזה סוג של מתנה שמגיעה אלינו, כמו בן או בת זוג מתאימים, או בריאות טובה, או הרבה כסף שפתאום נופל עלינו וכיוצא בזה.

השאלה שאני שואל היא האם אתם מוכנים?

האם אתם מוכנים לקבל את המתנה הזאת שנחתה עליכם, שאתם קוראים לה "מזל".

מדוע אני שואל? משום שברוב המקרים אתם לא באמת מוכנים.

אתם מפספסים את עסקת חייכם ומדברים על זה שנים אחר כך.

אין משפחה שלא עמדה בפני קנייה של קרקע, וברגע האחרון קרה משהו והם לא קנו, אבל הקרקע הפכה ליהלומים.

אנשים שעוד לא מצאו אהבה, תמיד מלאים בסיפורי הכמעט.

אלה שמנסים להוריד ממשקלם, כבר היו שם, כבר הצליחו אבל משהו גרם להם לחזור ולאכול בלי הכרה.

אם אתם לא מוכנים להזדמנות שנופלת לידיכם אז אחד מהשניים.

או שאתם לוקחים אותה ומאבדים אותה בגדול.

או שאתם פשוט מפספסים אותה.

פשוט, חד וחלק.

סנקא, פילוסוף, מדינאי ומחזאי רומי שחי עד שנת 65 לספירה, כתב כי, "מזל זה מה שקורה כאשר הזדמנות פוגשת מוכנות".

הרבה אנשים "מנכסים" לעצמם את המשפט המדהים הזה, אבל מי שהגה אותו היה סנקא.

תפיסת עולם זאת, אשר באה לידי ביטוי גם בכתבים של פילוסופים אחרים ואף אצל חכמי ישראל, הנה הבסיס להבנת הצלחה מול כשלון, הפסד מול נצחון.

תפיסה זאת היא אחת מאבני היסוד של תוכנית האימון, להתעורר מנצח.

מה יקרה כשתיפול לידינו ההזדמנות?

האם נהיה מוכנים לה, או שפשוט נפספס אותה כמו כולם?

איך נדע מה זאת הזדמנות אמיתית ולא סטייה מהדרך שלנו?

שאלות אלה ורבות אחרות יקבלו מענה בתוכנית, אבל חשוב שתדעו.

לאפשר ל"מזל", או ל"גורל", לנהל לנו את החיים, זה בדיוק התפיסה שמובילה את כולנו לחשיבה מוטעית בקשר לחיים.

רבי עקיבא אמר, כמו בכותרת, "הכל צפוי והרשות נתונה..." ולדעתי כיוון לניגוד הזה בדיוק.

אנחנו רואים את הכל כצפוי, כגורל, אבל האמת היא שהרשות נתונה לבחור.

כאשר אנחנו מחוברים לכוח הבורא, לכוח היוצר, לעצמנו פנימה, אזי חופש הבחירה הוא שלנו.

אנחנו בוחרים לנהל את חיינו או לתת לאחרים לנהל אותם.

אנחנו בוחרים לעלות במשקל או להתייחס לגופנו בכבוד הראוי.

אנחנו בוחרים לנהל מערכות יחסים מעורערות או אוהבות, יציבות ותומכות.

רק אנחנו בוחרים, תזכרו את זה.

מזל מתרחש, רק כאשר הזדמנות פוגשת מוכנות.

זהו זה!

איך מתכוננים נכון להזדמנות ובעיקר איך נדע לזהות את ההזדמנות? על כך בהמשך.

בינתיים, מי שעדיין לא נרשם לאתר התוכנית, להתעורר מנצח, פשוט מפסיד.

סדרת סרטוני מבוא במתנה ובקרוב תרגולים וטיפים חשובים, לנרשמים שלנו.

יום נפלא ולהתראות בקרוב,

ד"ר חיים חביב

#להתעוררמנצחהכלצפויוהרשותנתונה #דרחייםחביבייעוץעסקיהרצאותוימיעיון #מצוינות #חדשנות #חשיבהיצירתית #הצלחה